<h1>ארחות חיים דיני פאות הראש והזקן סימן א'</h1>
<h2>דף כ.</h2>
ופאה זו שמניחין (בתער) [בצדעים] לא נתנו בה חכמים שיעור ושמענו מזקנינו שאין מניחין פחות (מט') [ממ'] שערות וצריך להרחיק ד' שערות במקום [פאה]. ומותר ללקט פאה במספרים שאין אסור אלא בתער. וכתב הר"י מקורביל ז"ל אחז"ל אפילו במספרים כגון תער אסור ע"כ. וכן נמי כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל והחמירו במספרים כעין תער מדבריהם כדאיתא התם בנזירות.
<h2>דף כ:</h2>
ואין המתגלח לוקה אלא א"כ מסייע למגלח כגון שהיה ממציא עצמו. וכתב הראב"ד ז"ל אע"פ שאינו לוקה עובר בלאו כיון שמדעתו עושה. וכן נמי דעת הר"י מקורביל ז"ל שכתב ואפילו אינו מסייע נמי איסורא איכא. ואסור להיות נקף מן הגוי דאין חלוק בין ישראל לגוי. ובישראל דבר פשוט לאיסור עכ"ל.
<h2>דף כא.</h2>
ואסור להשחית פאת זקן של איש וחמש פאות הם בזקן לחי העליון ולחי התחתון ולחי העליון מימין ולחי התחתון משמאל. ושבולת הזקן. ולוקה על כל פאה ופאה. נטלן כולן כאחד לוקה חמש. והר' אברהם בר' יצחק ז"ל כתב דיני פאות הזקן ומקומן לא נתבררו ויש להחמיר כפי' הקונדריס שפי' פרקי דדקנא מקום שכפוף הראש של לחי העליון דהיינו תחת האוזן שם היא פאת הזקן. ובסוף הלחי שקורין מינטו"ן פאה אחרת הרי שתים בכל לחי ואחת למטה מן הפרצוף באמצע הסנטר שקורין מינטו"ן ויש שם עצם שמחבר שני ראשי הלחי (ל"א) [לא] אותו דבר מועט שעל השפה התחתונה ממעל לסנטר באמצע. ור"ח ז"ל פי' בענין אחר מקום שהלחי מחובר (מצד העליון) לצדעים הוי פאת זקן מקום חבורן לפאת הראש מכאן ומכאן הוי אחת מכאן ואחת מכאן ושתי גבולי השפם אחת מימין הפה ואחת משמאל. ושבולת הזקן באמצע. הרי חמש ולשון ה"ג פרקי דדקנא שני לחים שבראש ושתי השחתית בכל לחי ולחי אחת מלמטה ואחת מלמעלה ואחת באמצע [זו השחתת שבולת זקן]. וקצת נוטה לפירוש הקונדריס. והר"י מקורביל ז"ל כתב נחלקו רבותינו בפי' הפאות על כן סוף כל עצם אסור ונראה שאין להעביר שום תער בזקן כלל ואפילו תחת הסנטר שקורין מינטו"ן אסר הר"ם מאיבר"א לפי שפעמים שמושכין עור של פאה אבל במספרים מותר שאינו חייב אלא בגלוח תער שיש בו השחתה. ואין המתגלח לוקה עד שסייע ויש פוסקין לאיסורא וכן נראה. ואשה שהיה לה שער בזקן מותרת להשחית זקנה ואם השחיתה זקן האיש פטורה. השער שעל השפה העליונה מותר לגלחו בתער.
